יום אחרי הפלה...

כמעט שבועיים עברו מאז שגיליתי שאני בהריון. רגע הגילוי הוא רגע שכמעט מתבקש להסריט אותו, רגע דרמטי שכזה.

רגע שבו כמו החול הדק בשעון החול מתחיל לנזול מטה... רגע שבו העולם הפנימי על כל חלקיו מתחיל לרעוד, רגע שבו מתחיל מהלך בניחוח גורלי. של אינסוף בחירות, מעבר לבחירה הגדולה של מה אני עושה עם זה.

זמן שמזמן אליו רגעים בהם אני יכולה לבחור איך אני פוסעת בתוך המסע המאתגר הזה, רגעים שבהם אני יכולה לבחור לעבור דרך כל החלקים, הרבדים, המתנות של המסע הקצר הזה.

וזמן גם של רגעים שאין בהם בחירה כלל, שהרגש מתפוצץ וסוחף וטורף ושם יש את הבחירה להתמסר ולתת לו את מה שהוא מבקש.

אז למדתי לא לברוח, לא להתנתק, לא להדחיק, לא לפחד להרגיש, לא לפחד לשהות בעצב עמוק, בצער גדול, לא לפחד לפחד...

זה זמן 'קפסולה', זמן קצר ודחוס בכל כך הרבה - עבורי זו חווית חיות, ערות ועצמה.

לבחור להתחבר לנשמה התועה שבחרה בי בטעות שאינה טעות כלל, להתחבר אליה באהבה גדולה, להסכים להיות איתה, להסכים בזמן הקצוב, הקצר הזה להעניק לה את מה שאני יכולה, לתת לה חלקים ממני, של אהבה, של חכמה, של אומץ, של חיות, של נשיות שאינה דווקא במובן האימהי, לחוות איתי ודרכי עולם עשיר של רגשות ושל אנרגיות. ולהודות לה על שהיא משקפת לי את אותם חלקים שבתוכי, שהיא מזכירה לי מי אני, וכמה מתנות יש בי.

ולבחור בכל יום עד שניפרד לשחרר אותה ממקום שלם, בטוח ואוהב, ולדעת בכל תא בגופי שזו הבחירה הנכונה. לבחור להסכים לתת לה ולהסכים לקבל ממנה את מתנת החיבור לעולם הנשמות והרוח, את מתנת החיבור לעצמי, את מתנת הלהרגיש, מתנת ההתעוררות לחיים, שהרי קשה להירדם לתוכם כשהיא פועמת בתוכי. לבחור להודות לה על שמספרת לי עד כמה אני אישה פורייה, שמערכת המין שלי פועמת ורוטטת, להודות לה שבחרה בי, בנו, ושאני מרגישה ברת מזל על כך.

לבחור להודות לה על השיעור הסופר חשוב שבאה ללמד אותי בתקופה זו של חיי, שיעור על בחירה.

להזכיר לי מהו הרצון האמתי שלי, מה אני באמת רוצה, לשקף לי עד כמה אני מפחדת לבחור ברצון האמתי שלי. לתת לי הזדמנות לוותר על הרצון האמתי שלי עבורה ולבחור לא לקחת את ההזדמנות הזו.

לבחור בי ולא בך

לבחור בחיים שלי ולא בחיים שלך

לבחור לאהוב אותי ולא אותך אני מאחלת לך נשמה מתוקה ומלאת אור שתמשיכי הלאה בדרכך הטובה והמיטיבה, שהמסע שלך לפה יהיה רך ועטוף באהבה וביטחון, אני מברכת אותך בחיים טובים וצבעוניים, ומקווה שלקחת ממני את מה שבאת לקחת וישרת אותך בדרכך. אני מבטיחה לקחת ממך את שבאת לתת לי.

למרות תהליך עמוק ומעצים חשוב לי להנכיח גם רגעים קשים שחוויתי בימים האלו, חשוב לי להנכיח שליום הפרידה הגעתי חלשה, מכווצת, מפוחדת. היה לי רצון חזק לבוא זקופה, עוצמתית, נוכחת, במיטבי... ולא כך הרגשתי. וכשהתחילה כהרגלה לנבוט בי הביקורת העצמית שוב בחרתי. בחרתי לחמול על עצמי, להקשיב, להסכים להיות חלשה ומפוחדת, להניח לעזאזל את הביקורת והשיפוטיות בצד ולבכות ולהתייפח ולרעוד את זה. כי זה קשה...

היום הגוף מרגיש טוב, והרגש גם נינוח למדי, זמן של מנוחה והתכנסות שקטה ובכל זאת מזהה בתוכי איכות של צער וכאב, של בדידות גדולה, כאילו התאים שלי מספרים אובדן, אבל.

הרחם מרגישה מעט מבוהלת ומכווצת, חזרה לדמם... דם שונה מדם הווסת המוכר, מרגיש שברירי ועדין, זורם לו לאט לאט ובשקט, כאילו קצת מתקשה להיפרד...

וההורמונים מתחילים לספר על בלבול, מה בעצם קרה פה?

אז למרות תהליך מיטיב, מתנות מעולם הרוח, עוצמות מעולם הרגש, נגיעה בחיים ומוות, תובנות שעלו וידיעה מוצקה שבחרתי נכון, יש חלקים עמוקים, נשיים, אימהיים, שחווים כאב וצער של פרידה ואובדן.

אני יודעת שהסיפור הזה הוא חלק במסע שלי להיות אישה עם שליחות.

זה הריון שביעי שלי... ילדתי שלושה ילדים, עברתי ארבע הפלות. כל אחת מהן כל כך שונה מהאחרת, זכיתי לחוות ארבע חוויות שונות, כולן כואבות.

אני יודעת שהוויה שלי היא חלק מחוויה נשית קולקטיבית המחברת אותי לדורות של נשים כואבות וחזקות. אני מרגישה שקיבלתי הזדמנות נוספת לגדול ולצמוח ובחרתי לקחת אותה.'